מושגי יסוד במשפטים

תביעה ייצוגית

בשנת 2006 קבע המחוקק כללים אחידים לעניין הגשתה וניהולה של התביעה הייצוגית בחוק תובענות ייצוגיות, תשס"ו-2006. סעיף 1 לחוק תובענות ייצוגיות מגדיר את מטרות החוק ומורה כדלקמן:

מטרתו של חוק זה לקבוע כללים אחידים לעניין הגשה וניהול של תובענות ייצוגיות, לשם שיפור ההגנה על זכויות, ובכך לקדם בפרט את אלה:

(1)  מימוש זכות הגישה לבית המשפט, לרבות לסוגי אוכלוסייה המתקשים לפנות לבית המשפט כיחידים;

(2)  אכיפת הדין והרתעה מפני הפרתו;

(3)  מתן סעד הולם לנפגעים מהפרת הדין;

(4)  ניהול יעיל, הוגן וממצה של תביעות.

גם המחוקק בחוקקו את חוק תובענות ייצוגיות היה ער לחשיבותה של תביעה ייצוגית וליכולתה לתקן עוול שנגרם לציבור גדול של נפגעים אשר אלמלא קיומה של התביעה הייצוגית לא היה באפשרותו של אותו ציבור נפגעים לתקן את עוול שנגרם להם, לקבל פיצוי בגין נזקיהם ואף לגרום לאותו גוף מעוול לחדול מביצוע אותו מעשה או מחדל.

הצעד הראשון בהגשת תביעה ייצוגית זה לפנות לעורך דין בעל ידע מומחיות וניסיון רב בהגשתן וניהולן של תביעות ייצוגיות על מנת שיבחן את עילת התביעה, סיכוייה והתאמתה להיות מוגשת כתביעה ייצוגית בהתאם להוראות חוק תובענות ייצוגיות, תשס"ו-2006.

ככל הליך משפטי, מקל וחומר במסגרת תביעה ייצוגית, שהינה הליך מיוחד ומורכב לאין שיעור עורך דין תביעות ייצוגיות לא יכול להתחייב בקשר לסיכויי הצלחתו של ההליך. הפרחתן לחלל האוויר של התחייבויות כאילו בוודאות הבקשה לאישור תביעה ייצוגית תאושר אינה אחראית, לשון המעטה, יהיו הטענות טובות ככל שיהיו. יחד עם זאת, ברי כי ככל שהבקשה לאישור תביעה ייצוגית מבוססת יותר כך גדלים סיכויים להתקבל.

חוזה

חוזה הוא ביטוי חברתי משפטי להסכמה הנובעת ממפגש רצונות בין שני צדדים כשירים. לחוזה יש תוקף משפטי והוא ניתן לאכיפה באמצעות בית המשפט. משמעות הדבר כי מי שנפגע כתוצאה מהפרת חוזה יכול לתבוע לסעדים שונים בבית המשפט לרבות סעד של אכיפה ופיצויים.

נפתח ונציין שלדעתנו חוזה טוב הוא חוזה "שנשאר במגירה" ולמעשה "אין בו צורך" שכן הצדדים מקיימים אותו ככתבו וכלשונו בתום לב ובהגינות. להשקפתנו זה המצב האידיאלי אליו יש לשאוף והחוזה הוא פשוט אמצעי לוודא כי שני הצדדים ימלאו את מלוא המחויבויות שנטלו על עצמם וכך יהיו זכאים למלוא הזכויות המוקנות להם במסגרת ההסכם.

לשם כך חשוב ביותר שהחוזה יהיה מנוסח בצורה ברורה ומפורשת ויקיף את מלוא ההסכמות וההבנות אליהם הגיעו הצדדים כמו גם את מרבית המצבים והסיטואציות אשר עשויות להתעורר במהלך קיום החוזה ולהכשילו. על עורך הדין המנסח את ההסכם לנסות לצפות פני עתיד וליתן מענה ופתרון מראש כבר במסגרת החוזה למקרים שונים אשר עשויים להתרחש בעתיד ולסכן את קיום הוראות ההסכם על ידי מי מהצדדים. לדעתנו זה אחד מהפרמטרים החשובים להבדיל בין חוזה טוב לבין כל חוזה אחר.

בהיבט זה אין ספק כי קיים יתרון בולט לעורך דין העוסק בתחום הליטיגציה וייצוג בבית משפט בניסוח חוזים והסכמים שכן מתוקף עיסוקו בסכסוכים אשר מגיעים לפתחו של בית המשפט הוא נחשף מטבע הדברים למגוון רחב של מצבים אשר ככל הנראה לא נצפו מראש על ידי עורך הדים שערל את ההסכם ובשל התרחשותם החוזה הופר על ידי מי מהצדדים ו/או על ידי שניהם וכעת הוא נידון בין כותלי בית המשפט.

חשוב להדגיש, הכלל הבסיסי בחוזים הוא שאין "חוזה סטנדרטי" שיכול להתאים לכולם בדיוק אותו דבר. קיימת הנחה מוטעית בקרב הציבור כי אותו חוזה שהתאים ל א' לצורך רכישת דירה לדוגמה יתאים גם ל ב' אם ב' ירכוש דירה אחרת או אפילו אם ב' ירצה לרכוש את אותה דירה. זו הנחה מוטעית מיסודה ולכל "חתן" יש לתפור את החליפה המתאימה בדיוק למידותיו. לא בכדי תביעות רבות מתגלגלות לפתחו של בית המשפט מקום בו הצדדים או מי מהם "הורידו" מהאינטרנט או טיוטת חוזה או השיגו "חוזה סטנדרטי" ועשו בו "כמה שינויים" כדי להתאימו לצרכיהם. ואולם מקום בו אותם צדדים נעדרים את הידע והניסיון המשפטי הנדרש לשם עריכת החוזה במקרים רבים מאד הדבר עומד בסופו של יום בעוכריהם ועשוי לגרום לנזקים משמעותיים בהמשך הדרך או אפילו מספר שנים לאחר כריתתו.

פונדקאות

במדינת ישראל מוסד הפונדקאות זכה להכרה חוקית ורשמית ומעמדו הוסדר בחוק ההסכמים לנשיאת עוברים (אישור, הסכם ומעמד היילוד), התשנ"ו – 1996" (להלן: "החוק").

על פי החוק, הפונדקאות המוכרת ומאושרת כיום בישראל הינה פונדקאות מלאה – היינו פונדקאות בה האישה הנושאת משכירה אך ורק את רחמה להורים המיועדים, והעובר מועבר לרחמה באמצעות תהליך של הפריה חוץ גופית, כך שאין כל קשר גנטי בין האם הנושאת לבין הילד שייולד.

חוק ההסכמים לנשיאת עוברים קובע שורה ארוכה של תנאי סף מקדמיים שרק בהתקיימם הוועדה לאישור הסכמים לנשיאת עוברים תאשר את הסכם הפונדקאות בין ההורים המיועדים לבין האם הנושאת.

השלב הראשון: עמידה בתנאי הסף – על הצדדים המבקשים להתקשר בהסכם פונדקאות נדרשים לעמוד בתנאי הסף, ורק לאחר שהצדדים עמדו בתנאי הסף הם מקבלים אישור ראשוני מועדה מיוחדת של משרד הבריאות שהוקמה במיוחד על מנת לאשר הסכמי פונדקאות בישראל.

השלב השני: ראיונות בוועדה – בשלב זה הזוג עובר ראיון פסיכולוגי אצל איש מקצוע מהתחום. הועדה מראיינת גם את הפונדקאית המיועדת. הרכב הועדה כולל ייצוג של שלושה חברים לפחות מכל מין, ובין חבריה נמנים רופאים מתחומי הגניקולוגיה והרפואה הפנימית, פסיכולוג קליני, עובד סוציאלי, משפטן המשמש נציג ציבור וגורם דתי- בהתאם לדתם של המעורבים בתהליך. הועדה מקיימת את ישיבותיה בדלתיים סגורות וחל איסור על פרסום תוכן הדיונים. החלטות הועדה מתקבלות ברוב קולות ומתועדות בכתב.

המפגש בין הפונדקאית המיועדת, אשר עברה מיונים קפדניים לצורך התאמתה לתהליך, נערך בדרך כלל על ידי סוכנויות המתווכות בין הצדדים תמורת תשלום. סוכנויות אלה אחראיות על תהליכי המיון וההתאמה ומסייעות בהסדרים הרפואיים והמשפטיים. בסיום המפגש מנסחים הצדדים הסכם התקשרות, הטעון אישורה של הועדה מטעם משרד הבריאות, אשר ההסכם נחתם בפניה.

תהליך ההתקשרות כולו מלווה בייעוץ משפטי של עורכי דין, המאמתים את פרטי הצדדים ואת תצהיריהם בדבר רצונם להתקשר בהסכם הפונדקאות. בנוסף עורך הדין של ההורים המיועדים פותח חשבון נאמנות בעבור ההורים לשם מפקידים הצדדים את מלוא כספי הפיצויים לפונדקאים עוד בטרם חתימת ההסכם בפני הועדה ומנפיק אישור עקרוני על כך.

חתימת ההסכם בוועדה – לאחר שהצדדים מילאו את כל חובותיהם לצורך אישור ההסכם בפני הועדה, הם מגיעים לדיון בפני הועדה (בימי שני בבוקר) ושני הצדדים חותמים על ההסכם בפני הועדה ובנוכחותה ויוצאים לדרך.

לאחר שנחתם ההסכם השלב הבא הוא השלב הרפואי – ממועד חתימת ההסכם מתחיל התהליך של השג ההיריון, אשר כולל טיפולי השראת ביוץ לאם הביולוגית והשבחת זרע לאב, שאיבת ביציותיה של האישה והפריתן (במתכונת של הפריה חוץ גופית) והחזרתן לקליטה והשתרשות ברחם האם הפונדקאית. בתקווה כי הליך הפונדקאות נשא פרי והפונדקאית הרתה את ילדם של ההורים המיועדים ולאחר סיום הריון בשעה טובה הגענו ללידה וההורים מקבלים לחזקתם הפיזית את ילדיהם בהתרגשות גדולה.

צו הורות – הינו צו שמוציא בית המשפט לאחר הלידה הקובע כי ההורים הביולוגיים הם הורי היילוד. האם הפונדקאית אינה רשאית לחזור בה מההסכם ולדרוש את הילד לחזקתה אלא בהתקיים נסיבות המצדיקות זאת מטעמי הגנה על טובת הילד ושלומו (נסיבות נדירות ביותר שנכון למועד כתיבת שורות אלה לא ידוע לח"מ על מקרה אחד בודד כי נסיבות אלה התקיימו אי פעם בישראל).

ליטיגציה

ליטִיגַצְיָה ובעברית התדיינות הוא שם מקובל למקצוע הטיעון הייצוג וההופעה בבית משפט. על הליטגטור לשכנע את בית המשפט כי המסכת העובדתית והמשפטית המוצגת על ידי לקוחותיו היא זו הנכונה והצודקת ועליו להתמודד בצורה מתוחכמת אינטליגנטית חדה ואף זריזה עם בעיות שצפות ועולות במהלך חילופי כתבי הטענות ואף במהלך הדיון בבית המשפט עצמו.

הליטיגציה  חולשת הן על המשפט הפלילי הן על המשפט האזרחי והן על המשפט המסחרי ולמעשה רלוונטית לגבי כל תיק אשר בסופו של דבר יגיע לדיון משפטי בין אם הדיון יתקיים בבית משפט, בבית דין, בפני בורר, או בפני כל ערכאה משפטית ודיוניות אחרת.

ליטיגציה אזרחית משמעה ייצוג והופעה בבית משפט בהליכים אזרחיים ובכלל זה ייצוג בהליכים שעניינם חוזים והסכמים, תביעות ייצוגיות, דיני משפחה וגירושין, לשון הרע, ירושה וצוואה, זכויות יוצרים, נזיקין, מקרקעין ונדל"ן, דיני עבודה ועוד.

ליטיגציה מסחרית היא תת תחום של הליטיגציה הפלילית והאזרחית והיא תולדה של השנים האחרונות ובפרט לאחר הקמתה בשנת 2010 של המחלקה הכלכלית בבית המשפט המחוזי בתל אביב (בית המשפט הכלכלי). הליטיגציה המסחרית עוסקת במשפטים פליליים ובעבירות לפי חוק ניירות ערך וכן בהליכים אזרחיים הקשורים לדיני החברות, עתירות מנהליות כנגד החלטות רשות ניירות ערך ונגד רשם החברות וכן בערעורים על החלטות ועד המשמעת לפי חוק הייעוץ.

ליטיגציה פלילית משמעה ייצוג והופעה בבית משפט בהליכים פליליים. משרדו אינו עוסק במשפט הפלילי.

הקמת חברה

חברה היא התאגדות אשר נרשמה כדין במרשם החברות לפי חוק החברות, התשנ"ט – 1999 (להלן: "חוק החברות") או מכוח פקודת החברות [נוסח חדש], תשמ"ג – 1983.

החברה היא בעלת אישיות משפטית מלאכותית עצמאית ונפרדת המעניקה לה כשרות משפטית משל עצמה, המתקרבת מאד בדרגתה לכשרותו המשפטית של אדם בשר ודם. כפועל יוצא מכך, החברה היא לבדה נושאת בחובות ובזכויות הכרוכים בפעילותה וזאת החל מיום לידתה ועד ליום חיסולה.

הבעלות בחברה אינה בעלות ישירה בנכסיה וברכושה. נכסיה ורכושה של החברה שייכים אך ורק לה, ולכן הבעלות בה היא באמצעות בעלות במניותיה. המניות מייצגות את האינטרס הכלכלי של הבעלים בחברה, ומעניקות לכל אחד מהבעלים זכות לקבל מרווחיה (דיבדינד) בהתאם לשיעור ההשקעה בהון החברה.

היתרון המרכזי בהקמתה של חברה נעוץ בעובדה כי החברה הינה בעלת אישיות משפטית עצמאית באופן המקנה הגנה לבעלי מניות החברה מפני נושיה. לפיכך, כאשר מעוניינים ליטול סיכונים והתחייבויות במסגרת העסק, אך מעוניינים להגן על הרכוש האישי והפרטי, הקמתה של החברה וניהול העסקים באמצעותה הוא פתרון הולם נכון וראוי.

גישור

גישור הוא הליך וולנטרי אשר בו מתערב צד שלישי המסייע לצדדים המתעמתים ביניהם ליישב את המחלוקת שבניהם ולהגיע לסיום מרצון של הסכסוך.

היסוד החשוב ביותר של הליך זה הוא יסוד "ההסדר מרצון". להבדיל משופט או בורר אין בידי המגשר כל סמכות אכיפה – הוא אינו יכול לצוות על הצדדים להשתתף בהליך, אין הוא מוסמך להכריע בסכסוך ואינו יכול למנוע מאחד הצדדים להפסיק את ההליך טרם סיומו. קיום הליך גישור והשגת הסדר תלויים לחלוטין בהסכמתם המלאה של הצדדים.